בנם של פולינה ו-ולדימיר. נולד ביום כ"ט בניסן תשס"ג (1.5.2003) בירושלים. אח לסטלה.

הוריו קראו לו מתן מתוך שמחה והודיה על הולדתו שהביאה אור לכל הבית, כמו מתנה גדולה.

מתן גדל בשכונת נווה יעקב בצפון ירושלים. למד בבית הספר היסודי "שובו" בעיר, המשיך לתיכון "שובו" וסיים את לימודיו בהצלחה. במסגרת בית הספר התיכון למד במגמת אלקטרוניקה.

ביסודי ובתיכון בלט בהתמדה שלו ובהגעתו ראשון לכל משימה, כולל לתפילות. תלמיד סקרן שרצה ללמוד ולדעת, אהב לכתוב והיה בעל כישרון כתיבה.

מגיל צעיר ניכרו ערכיו – חמלה, היכולת לראות את זולתו ונתינה אין סופית. כך למשל, מתן הצעיר שם לב שקשה למנקה להרים את הכיסאות, ומאז בכל יום יצא אחרון מהכיתה כדי להרים את כל הכיסאות והגיע ראשון בבוקר כדי להוריד אותם.

נער שקט וטוב לב, אהב להיות עם המשפחה בבית ובטבע. אהב לדוג בכינרת עם אביו ולבלות עם האחיינים.בשעות הפנאי אהב לטייל, אהב מאוד מחשבים ובמיוחד להשתתף במשחקי מחשב מרובי משתתפים. כן גילה עניין מיוחד וחקר את התרבות הסלאווית.

מתן היה מחובר מאוד למשפחתו, אהב אותם וחיפש דרכים לעזור ולסייע. טוב הלב שלו שפע על גדותיו לאורך כל חייו. "הוא מאוד אהב ילדים, במיוחד את האחיינים שלו. את הבן הבכור שלי הוא ממש גידל", סיפרה האחות, "היה מגיע אלינו מתי שרק היה יכול כדי לשחק איתו. כשהיה חוזר הביתה מהצבא – הילדים היו קופצים לו על הראש, והוא אף פעם לא היה אומר להם לא, לא משנה כמה עייף היה".

תחום החינוך היה בליבו. הוא האמין שזו ההשקעה הטובה והראויה ביותר עבור עתיד טוב יותר.

בשנת 2020 נפטר אביו של מתן לאחר שלקה בהתקף לב. מתן ששהה עם אביו בבית ניסה לבצע החייאה בו ולא הרפה עד להגעת כוחות ההצלה. גם ברגעים הכי קשים ידע לתפקד ולשמור על קור רוח. מתן הפך ליד ימינה של אמו, ואח תומך ועוזר לאחותו הגדולה.

מגיל צעיר שאף להתגייס לשירות ביחידה קרבית, בעקבות סיפורי הגבורה של אביו מהמלחמה באפגניסטן וערכי ציונות ושירות משמעותי שהחדיר בו.

ביום 8.12.2021 התגייס מתן לצה"ל ושירת בחטיבת הנח"ל. במהלך הטירונות התקשה מדי פעם, אך המשיך להתאמן ולא ויתר עד שלבסוף צלח את כל המבחנים. שובץ לפלוגת החוד ולמחלקת הרתק, ושירת כלוחם בגדוד 932.

מתן, שכונה על ידי חבריו בצבא "וינו", היה חייל עם אור תמידי בעיניים. הראשון להתנדב, הראשון לעזור, הראשון לתת מעצמו, לא ויתר גם כשהיה קשה. חייל שנותן מעצמו למען החברים.

חבריו לפלוגה סיפרו שבכל יום ראשון הגיע מהבית עם שני תיקי כלי רחצה: אחד עבורו והשני עבור מי שיחסר לו .בן אדם שאתה רוצה שיהיה איתך בכיתה, במחלקה ובלחימה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבועות הראשונים, עם ההכנות לכניסה לרצועת עזה מתן לא דאג ולא חשש, הרגיע את המשפחה ואמר: "אנחנו פה כדי לשמור על אזרחי מדינת ישראל ולהחזיר את החטופים, זה התפקיד שלנו והמשימה שלנו". בהמשך השתתף בלחימה באזורים שונים ברצועת עזה.

מתן רצה לחתום קבע כנשק בגדוד, ותכנן גם לטייל לאורך שביל ישראל, להתחיל לימודים אקדמיים ולטוס לחוץ לארץ עם חברו הטוב ביותר.

ביום 18.3.2024, במהלך פעילות מבצעית בעזה, גדודו של מתן לקח חלק בכיתור בית החולים "שיפא", במטרה לטהר את תשתיות הטרור הרבות שנתגלו בו. מתן נפגע מטיל שנורה לעבר הכוח במהלך קרב מול מחבלים. הוא פונה לבית החולים "ברזילי" באשקלון, אך שם נקבע מותו.

סמל ראשון מתן וינוגרדוב נפל בקרב ביום ח' באדר ב' תשפ"ד (18.3.2024). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אם ואחות.

מתן השאיר אחריו מכתב תחת הכותרת "הצוואה של מתן": "אם אתם קוראים את זה, כנראה שאני או פצוע אנוש או מת. סטלה, אמא וסבתא, אני מבקש מכן לא לבכות אם זה קורה. זה היה אמור לקרות בסוף. נהרגתי למען ביטחון של אזרחים, ואני מקווה שחמאס לא קיים עוד ושחזבאללה מבין את עוצמתה של ישראל ובנות בריתה... הכול משמיים, ובשביל מטרה טובה בסוף, כי בסוף, אחרי כל נפילה, יש עלייה – והעם שלנו חווה מלא עליות וירידות. שרדנו את מצרים, את גלות בבל, אלפיים שנות גלות שאיתה היו אין ספור רדיפות אחרי היהודים, ובסוף גם השואה – שגם המשפחה שלנו סבלה ממנה, וגם היא נלחמה נגד הנאצים...

מורשת: אני אשמח מאוד אם יקימו משהו לזכרי, משהו שיעזור מאוד לאנשים, כמו חינוך וכדומה".

משפחתו של מתן והורי חבריו לפלוגה חברו יחד למילוי צוואתו ותרמו ציוד למרכז למידה לילדים: מקרן - קיר אינטראקטיבי - שמשמש כקיר לימודי עבור הילדים המאושפזים במשך תקופות ארוכות מאוד במחלקת טיפול נמרץ לב בבית החולים לילדים "שניידר" בפתח תקווה. הציוד כולל תוכנות לימוד ותרגילים שונים, כשהכול מתבצע תוך כדי משחק.

המשפחה החליטה להוציא את יומן המלחמה שכתב מתן כספר זיכרון.